Результат — Мира Сорина

Меня зовут Мира Сорина, мне 24 года, студентка. Мой молодой человек очень критично относился к моей привычке курить, да и меня саму эта привычка не радовала, но… Все мои подруги, бросившие курить — набирали вес, и иногда сильно. По комплекции я — пышечка, в хорошей форме, но всего несколько лишних килограммов могут сделать меня толстой.

Неоднократно я бросала курить. И мой молодой человек поддерживал меня в моих попытках, но желание закурить, усиливающийся аппетит и страх располнеть оказывались сильнее. Несколько дней проходили в мучениях и я снова начинала курить.

От курения меня спас мой молодой человек (а теперь — муж!) и «Никотимол». Он подарил мне эти «чудо-капли» и вместе с ними я преодолела тягу к сигаретам.

А потом я вышла замуж! Прошло уже 14 месяцев, как я не курю. В течение полугода я прибавила в весе 1,5 килограмма. Заметив это, мой муж купил нам велосипеды, так что вес теперь — не проблема вообще.

Спасибо «Никотимолу» и моему любимому!

Результат — Хаим Московиц

Хаим Московиц, предприниматель, Хайфа. Я курил почти столько, сколько я себя помню — ну со школы уж точно. Сигарета позволяла мне «взять паузу», подумать и «помогала» принять верное решение. Также «замыливала» стресс. Бизнес хоть и похож на детские игры — но ставки изрядно выше и стресс существеннее. В общем, 2 пачки в день — это моя бывшая норма.

Я давно не мальчик, и достиг возраста, когда некоторые мои курящие и некурящие друзья столкнулись с онкологией. И тут же прикинул, чем я рискую. Ценники на устранение последствий курения стартуют от $ 200’000 — это лечение рака + пересадка легкого и реабилитация. Если смогут вылечить.

Я решил бросить курить и бросил. Продержался около месяца — новогодние праздники, застолье. Немного спиртного — и я нахожу себя на балконе с сигаретой. Следующие попытки продолжались не более нескольких дней.

Я изучил предложения по средствам от курения, отзывы по ним, и выбрал «Никотимол». По двум признакам: они не обещают «чудес» и хорошая вещь не может стоить дешево. 400 евро плюс налог — это не плевок на дороге. Хоть я и не беден, но трачу осмотрительно.

Что я имею сказать? «Никотимол» отработал свои деньги. Я спокойно выпиваю по праздникам и не боюсь закурить, даже в курящей компании. Уже 16 месяцев. Риск онкологии, конечно, еще остался, но он уменьшается с каждым днем.

Не тратить впустую здоровье и деньги помог «Никотимол».

סרטן שד במעשנות עלול להתפשט לריאות

נשים חולות בסרטן שד אשר מעשנות נמצאות בסיכון גבוה בהרבה להתפשטות
מחלת הסרטן לריאותיהן בהשוואה לחולות סרטן שד שאינן מעשנות, כך קובע
מחקר חדש שפורסם בגיליון האחרון של Chest.

המחקר, מסוג מקרה — ביקורת (Case-control), השווה קבוצה של 87 חולות
סרטן שד שמחלתן התפשטה לריאות ל- 174 חולות סרטן שד ללא מחלה
גרורתית, תוך התאמה של מספר השנים מאז האבחנה, הגיל בעת האבחנה,
גודל הגידול הראשוני ומידת התפשטות המחלה לבלוטות לימפה בעת האבחנה.
נמצא כי חולות סרטן שד אשר מעשנות הן בעלות סיכון כפול מאלו שאינן
מעשנות להתפתחות גרורות ריאתיות.
ממצא זה תומך בעבודות קודמות אשר הדגימו שיעור תמותה גבוה יותר
מסרטן שד בנשים מעשנות ביחס ללא מעשנות, ובעבודות הקושרות עישון
לסיכון יתר להתפתחות גרורות ריאתיות.

סרטן השד הוא סוג הסרטן השכיח ביותר בנשים והשני בקטלניותו. הופעת
גרורות מרוחקות מהשד לאתרים דוגמת ריאה, עצם, כבד ומוח משמעותה ברוב
המקרים היא שהמחלה הפכה בלתי ניתנת לריפוי.

קיימים מספר מדדים היכולים לעזור בניבוי מהלך המחלה, כגון: גודל
הגידול, רמת ההתמיינות של תאי הגידול ומידת מעורבות בלוטות הלימפה,
אך עדיין ישנם גורמים רבים שאינם ידועים המשפיעים על מהלך המחלה ועל
הנטיה לשלוח גרורות. מחקר זה מציע עישון כאחד הגורמים המנבאים סיכון
מוגבר לגרורות ריאתיות.

העישון כשלעצמו אינו נחשב כגורם סיכון לסרטן השד ושכיחות המחלה
דומה במעשנות ולא מעשנות.

המנגנון בו עישון מגביר את אלימות הגידול ואת נטייתו לשלוח גרורות
לריאות אינו ברור די צורכו. לדעת החוקרים עישון משבש את היכולת
החיסונית המקומית ופוגע בכלי הדם הריאתיים ע»י כך שהוא גורם להם
להיות חדירים יותר.

יש עדיין מקום למחקרים נוספים בשאלה האם הגורם המשמעותי להתפתחות
גרורות ריאתיות הוא אכן העישון עצמו, או שישנם גורמים אחרים, דוגמת
חוסר פעילות גופנית או תזונה לא בריאה, המאפיינים יותר נשים
שמעשנות.

שאלה נוספת שנותרה פתוחה היא האם הפסקת עישון לאחר שכבר אובחן סרטן
שד תצמצם את ההשפעה.

עישון והשמנה

ד»ר רות קרייצר-רביב,

דוקטור לנטורופתיה ומוסמכת לפיזיולוגיה ודיאטה רפואית

אנשים מעשנים בגלל סיבות רבות. יש הרואים בעישון דרך להתמודד במתח, בדיכאון, בשעמום. יש הרואים בו תמריץ לריכוז נפשי או לתפקוד תקין. יש הרואים בו ביטוי לכוחנות, או הרגל נושן להוכיח בו גבריות.

ישנן נשים שרואות בעישון מעשה «IN» של אשת עסקים מצליחה. יש המתמכרים לעישון עד כי גמילה ממנו כרוכה אצלם במאמצים לא מעטים. שמעתי לא אחת גברים האומרים: «אולי לא אפסיק לעשן על מנת שלא אשמין»; או נשים השואלות: «אולי כדאי להתחיל לעשן על מנת לרדת במשקל?».

קיימות הוכחות לכך, כי מעשנים רבים, בדרך-כלל, משקלם קטן יותר מאלה שאינם מעשנים. לפי ממצאי האגודה האמריקנית למלחמה בסרטן, כ-25% מאלה שהפסיקו לעשן צברו 5-15 ק»ג נוספים במשקלם במשך ששת החודשים הראשונים לאחר הפסקת העישון. החדשות הטובות בענין זה הן, כי אפשר למנוע עלייה במשקל עם הפסקת העישון, כך שלפחות תירוץ זה אין לו עוד אחיזה אצל המעשנים. מדוע עולים במשקל כאשר מפסיקים לעשן? מספר סיבות לתופעה זו.

  • משום שאוכלים יותר דברי מתיקה ויותר חטיפים בין הארוחות.
  • משום שחלים בגוף, עם ההפסקה, שינויים בחילוף החומרים.
  • משום שחלים בגוף שינויים מסוימים במערכת ההורמונים והאנזימים.

הבה נבחן סיבות אלה ביתר פירוט.

עובדה היא, כי רבים מאלה המפסיקים לעשן אוכלים יותר. המעשנים הכבדים (יותר מחפיסת סיגריות אחת ליום), בהפסיקם לעשן עולים במשקל יותר מאשר המעשנים הקלים. אלה, כמו גם אלה, חשים ברעב גדול יותר כנראה בגלל העדר השפעה מדכאת — תיאבון שיש לעישון.

אנשים שהפסיקו לעשן מדווחים על שיפור בחושי הטעם והריח, דבר המגדיל את הכמיהה לאוכל בכלל ולממתקים רבים בפרט.

ישנם הרגילים לעשן בגלל איתותים חיצוניים, למשל «קפה הולך יחד עם סיגריה». לכן, מי שמפסיק לעשן רצוי שימעיט בשתיית קפה כדי לא לעורר מחדש את הרצון לעשן.

העישון מעלה את רמת חילוף החומרים, כלומר המעשנים «שורפים», בדרך-כלל, יותר קלוריות מאשר הלא-מעשנים. הסיבה לכך היא העובדה, כי הניקוטין מגביר את ייצור החום בגוף, כלומר את «שריפת» הקלוריות. (הניקוטין מווסת את פעולתה של בלוטת המגן האחראית לחילוף החומרים ול»שריפת» המזון.) כן ידוע, כי חסר בניקוטין מגביר אצל המעשן שנגמל — התכווצויות של רעב במעיו.

במחקרים נמצא, כי מי שמעשן בממוצע חפיסת סיגריות אחת ליום, «שורף» 150-300 קלוריות ליום יותר מאשר אדם שאיננו מעשן. אצל אדם שהפסיק לעשן, נעלם הניקוטין, יורדת רמת חילוף החומרים, כלומר רמת ה»שריפה», וגם אם ימשיך לאכול אותה כמות של מזון כמקודם, הוא יעלה במשקל.

מניחים, כי הניקוטין שבסיגרייה מפחית מאוד את הפרשת האינסולין לדם. כתוצאה מכך הסוכר מסולק מהדם באופן איטי יותר ולכן ישנה תחושה ממושכת יותר של שובע. עם הפסקת העישון עולה רמת האינסולין בדם והסוכר נעלם מהר יותר. לאינסולין יש השפעה על המוח, וכך הוא מגביר את תחושת הרעב שעימה גדל התיאבון. מכאן קצרה הדרך לאגירת שומן בגוף, משום שסילוק המזון לתאים מהיר יותר.

הניקוטין מעלה גם את רמת הורמון האדרנלין בדם. הורמון זה אחראי לזירוזה של פעילות העיכול ומעבר המזון במעי. ברגע שמפסיקים לעשן, יורדת רמת ההפרשה של הורמון האדרנלין, פעילות מערכת העיכול מואטת וישנן אפילו תופעות של עצירות. רבים המפסיקים לעשן חשים כמיהה עזה ל»משהו מתוק». ידוע כיום על אנזים בשם LPL שמסייע בדחיפת השומן אל תוך התאים שם הוא נאגר. נושא שנמצא כיום בבדיקה מדעית הוא, האם הפסקת העישון מעלה את רמת ה-LPLבדם. ולבסוף, ישנם אנשים שהם כה גאים על כוח הרצון שלהם בהפסקת עישון עד כי הם מעניקים לעצמם «פרס» — אוכל!

מה אם כן עושים נדי להפסיק לעשן ולא להשמין? מקובל להמליץ על לעיסת מזון דל-קלוריות, למשל ירקות, בכל פעם שהאדם מתאווה לסיגרייה. לעיסה זו היא ממושכת ועשויה לשכך את התאווה הזו. אך לדעתי, יעיל יותר להחליף את הפנייה לאוכל — כרפקלס מהעדר סיגרייה — בפעולה אחרת שאינה קשורה באכילה. למשל, יש לשהות זמן ממושך ככל האפשר במקומות שבהם אסור לעשן. יש להעסיק את הגוף, ובמיוחד את הידיים, בפעולות שונות במקום התנועה «מן החפיסה אל השפתיים». פעולות רצויות הן הליכה, מקלחת, שתיית מים או משקה דל-קלוריות; או, למשל, כתיבה, עבודה במחשב, משחק ברידג’, נגינה, ציור או מלאכת יד. את הצורך בניקוטין יכולים למלא סוגים שונים של גומי לעיסה לנגמלים מעישון המכיל ניקוטין, או גומי לעיסה דל-קלוריות ללא ניקוטין. המפסיק לעשן חייב לאמץ לעצמו הרגלים ועיסוקים חדשים על מנת שיוכל, ביתר קלות, להתגבר על הצורך לאכול במקום לעשן.

אחד האמצעים המסייעים בגמילה מעישון ובמניעת השמנה הוא הפעילות הגופנית. פעילות זו מונעת את הירידה בחילוף החומרים כך, שהגוף ימשיך «לשרוף» את המזון ביעילות ותימנע העלייה במשקל. כל אדם יבחר לו את הפעילות האהובה עליו — הליכה, ריצה, שחייה, רכיבה באופניים, טניס וכו’, אך יקפיד להתמיד בה, יום-יום, 30-40 דקות בכל פעם. אלה שאינם מוצאים זמן לכך, יתחילו ב-15 דקות הליכה ליום. פעילות גופנית משתררת לדם חומרים הקרויים אנדורפינים המרגיעים את האדם ומשפרים את הרגשתו. למפסיקים לעשן מתאימים גם דיאטה אישית שלא כאן המקום לפרטה מכיוון שהיא מותאמת לכל אדם בנפרד.

לא מומלץ להפסיק לעשן ולעשות דיאטת הרזיה כדי לרדת במשקל בעת ובעונה אחת. אדם מעשן שסובל מעודף משקל יתחיל קודם כל בדיאטה שכוללת גם שינוי בהרגלי האכילה. עם הקטנת הכמיהה לאוכל כתוצאה מדיאטה זו, קל יהיה לו יותר להתמודד אחר-כך עם הצורך הנוסף לאוכל כתוצאה מהפסקת העישון. רק בתום דיאטה זו יתחיל הטיפול בגמילה מעישון. כך, עליית המשקל תהיה מינימלית או אפסית.

אין מקום לתת כאן דיאטה לאנשים שנגמלים מעישון בגלל האופי האינדיווידואלי של הטיפול. באופן כללי אפשר לומר, כי רצויה דיאטה שיש בה שיעור גבוה של פחמימות מורכבות על מנת שפירוקן וספיגתן בדם תהיינה איטיות ואפשר יהיה לשמור על רמה קבועה של סוכר בדם, וזה המפתח לוויסות הרעב והתיאבון. מזונות המכילים שיעור גבוה של פחמימות הם לחם לסוגיו השונים, פסטות, אורז מלא, תפוחי אדמה, בורגול, תירס והקטניות למיניהן (חומוס, אפונה, עדשים, סויה, פול, שעועית יבשה וכדומה). כן מכיל התפריט מזונות שמסייעים לפעילות של מערכת העיכול. בהקשר זה יש לציין, כי הניקוטין הוא חומר בעל תכונה בסיסית — ההיפך מחומצית — ולכן עם היעלמותו, בעת הפסקת העישון, גוברת החומציות בקיבה וזו הסיבה לצרבת שמופיעה אצל הנגמלים. כדי לנטרל את השפעת החומציות מוסיפים לתפריט מזונות בעלי השפעה בסיסית שסותרת את החומציות. הכוונה לצימוקים, תאנים, עלי תרד וסלק, שקדים, גזר, סלרי, עגבניות, הדרים, תות שדה, אפונה יבשה, פטריות, תפוחי עץ, חלב ועוד.

בשבוע השלישי לגמילה מוסיפים לתפריט מזונות המזרזים את פעולת העיכול ואשר התכונה הבסיסית שלהם קטנה יותר. הכוונה לדגני הבוקר למיניהם, שמתוכם מומלצים דגני שיבולת השועל, וכן מזונות נוספים, למשל סובין חיטה, פרג לא טחון, תירס, סלק אדום ועוד.

לכך מוסיפים תוספות תזונתיות של מינרלים מסוימים שמווסתים את רמת הסוכר בדם. כל זה — בשילוב של פעילות גופנית ושינוי הרגלי האכילה כפי שפורט לעיל.

מי שמחליט להפסיק לעשן ומשקלו תקין, ינסה לפני הפסקת העישון לרדת 1-2 ק»ג ממשקלו ולאמץ לו עיסוקים ותחביבים. הפסקת העישון כשלעצמה היא תהליך קשה מכדי לצרף לה במקביל גם שינויים אחרים בהרגלים. כאמור, לאחר שהאדם אימץ לו הרגלים חדשים וירד מעט במשקלו, יפסיק לעשן. אם ישקול עצמו מדי שבוע ויקפיד על ההוראות שפורטו לעיל, כי אז לא יעלה במשקל מעל למשקלו התקין.

עישון פסיבי ונזקיו

מהו עישון פסיבי ?

עישון פסיבי, המכונה גם עישון כפוי או עישון סביבתי, מתרחש כאשר אדם שאינו מעשן שואף לריאותיו עשן מסיגריות או מוצרי טבק אחרים שמעשנים אחרים, הנמצאים בקרבתו.

העשן הנפלט לחלל האוויר מאזור הבעירה של הסיגריה ומפיו או אפו של המעשן, מכיל כמות כימיקלים דומה להרכב העשן שהמעשן עצמו שואף לריאותיו, על אף העובדה שהעשן נמהל באוויר הפתוח.
הנמצאים בקרבת מעשנים, נאלצים לשאוף לקרבם את העשן בדומה למעשנים עצמם, ובכך הופכים בעצמם, כביכול, למעשנים.

מהם נזקי העישון הפסיבי?

עשן הסיגריה בעל הצבע התכלכל מכיל כ- 4,000 כימיקלים שונים, בהם כ- 350 חומרים רעילים שהשפעתם ניכרת במערכות גוף שונות. כ- 43 מהם הוכחו כמסרטנים. כל אלו נשאפים לריאותיו של המעשן הפסיבי, ובכך עישון פסיבי גורם לנזקים בריאותיים דומים לנזקי העישון האקטיבי.

מחקרים שנערכו בעולם הוכיחו כי בגוף המעשן הפסיבי נספגים בגוף חומרים מסרטנים בדומה לאלו הנספגים בגופם של המעשנים. העישון הפסיבי בטווח הקצר גורם לגירוי בעיניים, לכאב ראש, לבחילה ולסחרחורת. שיעור התחלואה מסרטן הריאה וממחלות לב בקרב אנשים שאינם מעשנים החיים עם בני זוג מעשנים, גבוה בכ – 25% מאנשים שבני זוגם אינם מעשנים.

מנתוני ארגון הבריאות העולמי מסתבר שישנה עלייה של כ – 25% בסיכון לחלות בסרטן ריאות ואוטם שריר הלב, אצל המעשנים הפסיביים.

עישון פסיבי מסוכן יותר לחולי סרטן:

עישון פסיבי עלול להאיץ צמיחה של גידולים סרטניים על ידי זירוז יצירת כלי דם חדשים בגידול ולכן הוא מסוכן פי כמה וכמה לחולי סרטן.

הקשר בין נזקי עישון והתפתחות מחלות:

חשיפה לעישון פוגעת במנגנון קליטת החמצן בגוף האדם. כ- 90% מהחלקיקים המצויים בעשן נותרים בדרכי הנשימה וברקמת הריאות. חומרים אלו הורסים תחילה את הריסיות, תאי ציפוי בעלי שערות דקיקות המצויות בדופן הפנימי של הסמפונות בריאות. הריסיות מתנועעות בקצב של 1,000 תנועות בדקה בכיוון הפוך לכניסת האוויר לריאות. בתנועתן המשולה לתנועת מסוע, הן מסלקות כלפי מעלה חלקיקים החודרים לדרכי הנשימה ואף ריר. כאמור, העשן פוגע בריסיות והללו אינן מסוגלות עוד למלא את תפקידן ולסלק את כמויות הריר המוגברות והריר נשאר כלוא בסימפונות ומצטבר בהן.

החומרים הכימיים שבעשן הסגריה עם החלקיקים המזיקים מוסיפים לגרות ולהרוס את התאים שבדפנות הסימפונות. כך נוצרים פצעים שדרכם חודרים חיידקים ומזיקים אחרים לתוך התאים. כך נוצרת דלקת סימפונות המתפתחת במשך זמן לדלקת כרונית ועלולה להסתבך ולהתפתח בהדרגה לסרטן הריאה וסוגים נוספים של סרטן ואף לגרום למחלות קשות אחרות כמו מחלות לב, מחלות של כלי הדם ועוד. ככל שנחשפים לעישון פסיבי לתקופה ממושכת יותר מסתכנים יותר.

עובדות על עישון פסיבי

• מדי שנה מתים בישראל כ – 1,500 איש כתוצאה מחשיפה לעישון פסיבי, הגורם למחלות כמו סרטן הריאה, סרטן הלוע, סרטן הגרון, סרטן המעי הגס, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הכליה, סרטן הלבלב, סרטן צוואר הרחם וכן מחלות לב, שבץ מוחי, מוות פתאומי ועוד. על פי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה( EPA (US Environmental Protection Agency

• מידי שנה נפטרים בארה»ב כ- 40,000 איש כתוצאה ממחלות לב הנגרמות מעישון פסיבי.

כיצד נוצר סרטן כתוצאה מעישון פסיבי?

עשן הטבק מכיל 43 חומרים כימיים העלולים לגרום לסרטן, בניהם, למשל, הציאניד אמוניה, פחמן חד חמצני ועוד. הגירוי הראשון ליצירת סרטן מתבטא בפגיעה בזרזים (אנזימים) חלבונים שבגרעין התא. אלה מפקחים על התגובות הכימיות המתרחשות בתוך התא, ואם פעולתם הופרעה – מתחילים התאים להתרבות בצורה בלתי מבוקרת. בשלב זה השינוי עדיין אינו סרטני, אך אם הגירוי נמשך, חלים שינויים בלתי הפיכים בחומר העיקרי המצוי בכרומוזומים של התא, הדי.אן.אי. במצב זה הסרטן הוא עובדה קיימת. הסרטן מתחיל בתא בודד, המתחלק שוב ושוב, עד שנוצר גוש תאים סרטניים, במקום שבו התרחשו השינויים הממאירים הראשוניים בתא, בהמשך עלול הסרטן להתפשט לאיברים נוספים בגוף.

נזקי העישון הפסיבי לילדים:

העישון הפסיבי מסוכן ביותר לילדים ולתינוקות. ריאותיהם של ילדים ניזוקות מהעישון הפסיבי, וילדים להורים מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר מילדים אחרים לכך שיתפתחו אצלם מחלות נשימתיות כגון דלקת ריאות ודלקת הסמפונות. על פי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה EPA, ריאותיהם של ילדים, החשופים לעישון פסיבי, מתפקדות באופן לקוי והם סובלים משיעול וכחכוח. כמו כן הם עלולים לסבול מאסטמה, ברונכיטיס, דלקת ריאות, וזיהומים בדרכי הנשימה ובאוזניים. בקרב תינוקות, עישון פסיבי גם עלול לגרום למות עריסה. ילדים להורים מעשנים מצויים בסיכון גבוה יותר להתפתחות גידולים במוח. כמו כן ילדים שהם כבר חולי אסטמה נמצאים בסיכון גבוה במיוחד בעת חשיפה לעישון פסיבי ומצבם מחמיר. כתוצאה מעישון פסיבי מתפתחות תופעות כמו גירוד בעיניים, באף ובגרון, שיעול מתמיד, השפעות על מערכת כלי הדם המובילים ללב, כמו גם התפתחות של נוזל באוזן התיכונה, מצב המצריך לעיתים ניתוח. השפעות העישון על ילדים מתמשכות מעבר לילדות ומתבטאות בהפחתה בגדילה ובפגיעה בהישגים בלימודים. ילדים הנחשפים בבית לעשן סיגריות סובלים מריכוזים נמוכים יותר בדם של ויטמין C לעומת ילדים במשפחות בהם לא מעשנים.

• מחקר חדש שתוצאותיו פורסמו לאחרונה ב — Tobacco Control (מרץ 2004) מצא כי ילדים שנמצאים בבתים בהם מעשנים, נפגעים מעישון פסיבי גם אם המעשנים מקפידים לעשן שלא בנוכחות הילדים. במחקר נמצא כי רמת החומרים המזהמים שנמצאה באבק, באוויר ובדגימות מן השטיחים בבתים בהם עישנו המבוגרים היו גבוהות פי 7 מאשר בבתים בהם לא התגוררו מעשנים.

נזקי העישון הפסיבי לעוברים של נשים מעשנות:

נשים המעשנות בתקופת הריונן יולדות לרוב תינוקות שמשקלם בזמן הלידה נמוך משל תינוקות לאמהות שאינן מעשנות. למשקל לידה נמוך עלולה להיות השפעה שלילית על מידת ההתפתחות הכללית של התינוק. ממצאים חמורים עוד יותר מראים כי בקרב נשים הרות מעשנות יש יותר מקרים של לידת תינוק מת או הפלות. שיעור הלידות בטרם עת (לידת פג) גדול פי שניים עד שלושה בקרב נשים מעשנות מאשר אצל לא מעשנות, ומקרי מוות בעריסה גבוהים יותר בקרב תינוקות להורים מעשנים. כמו כן, התפקודים החיוניים של העובר עלולים להיפגע והוא עלול לסבול מעליית קצב הלב ולחץ הדם, עליה בהמוגלובין העוברי, הפחתה בתנועות הנשימה ועוד. כן, קיימת שכיחות גבוהה להיווצרות מומים, שמקורם בפגם במערכת העצבים, שפה וחיך שסועים, ואף מומי לב ומומים במערכות העיכול. הוכח גם כי כמויות מסוימות של ניקוטין חודרות לחלב האם של האישה המעשנת, ובהנקה עלול התינוק לספוג כמות של ניקוטין שיש בה כדי לפגוע בבריאותו. ריכוז הניקוטין בחלב האם גבוה פי 3 מריכוזו בדם.

נזקי העישון הפסיבי במקומות עבודה:

עובדים שאינם מעשנים החשופים לעישון פסיבי במקום עבודתם מסתכנים בסרטן ריאות ב– 34% יותר מאלה שאינם חשופים לכך. עישון פסיבי גורם לשיעור תמותה מסרטן ריאה גבוה מזה של כל גורמי הזיהום הסביבתיים גם יחד! ב– 1991 אימצו 85% ממקומות העבודה בארצות הברית את המדיניות נגד עישון במקומות עבודה. הנתונים מארצות הברית מצביעים על כך שהגבלת עישון במקומות עבודה לא הביאה להפסדים כלכליים במפעלים בהן הופעלה ההגבלה. להיפך,העלות של עובד מעשן גבוהה מזו של עובד שאינו מעשן, עקב תחלואה והיעדרויות הקשורות עם עישון, ומוערכת בכ– 1,200 דולר לאדם. בנוסף לעלות הנגרמת למקום העבודה כתוצאה ממחלות העובד, מעשנים יוצאים להפסקת עישון ובכך מפסידים זמן עבודה. הגבלת עישון במקומות עבודה מקובלת כיום במדינות העולם המערבי. ברבות מהן הוכנסה ההגבלה כתוצאה מתביעות משפטיות נגד מעבידים עקב תחלואה מסרטן ומחלות לב, שנגרמו כתוצאה מעישון פסיבי במקום העבודה.

• מלצרים ומלצריות מצויים בסיכון כפול כמעט ללקות בסרטן הריאה בשל חשיפה פסיבית לעשן טבק סביבתי (מייקל סיגל, «עישון פסיבי בעבודה במסעדה», הירחון של התאחדות הרופאים בארה»ב, 28 יולי 1993; 270: 490-493)

• בישראל התקבל החוק להגבלת עישון במקומות עבודה בשנת 1994. כאמור כ — 76% מהאוכלוסייה בישראל אינם מעשנים. בסקרי דעת קהל שנערכו על-ידי האגודה למלחמה בסרטן והשירות לבריאות העובד של משרד הבריאות, נמצא כי 90% מכלל הנשאלים תמכו בהגבלת העישון במקומות העבודה. נתון מעניין הוא ש – 86% מבין המעשנים תמכו גם הם בהגבלת עישון במקומות עבודה. לאחרונה (2004) הוגש פסק דין הצהרתי בבית דין האזורי לעבודה בתל אביב, שקבע כי עישון פסיבי נחשב «לתאונת עבודה», זאת בעקבות תביעה שהגיש תושב אזור השרון נגד ביטוח לאומי, בעקבות כך שלקה בסרטן הגרון בעקבות חשיפה לעשן במקום עבודתו.

נזקי העישון הפסיבי במקומות ציבוריים:

הציבור כולו חשוף לעישון פסיבי במקומות ציבוריים, כגון מסעדות, מרכזי קניות, תחבורה ציבורית, בתי ספר ומעונות יום. חלק מבתי העסק אינם מעוניינים להטיל איסור על העישון, אולם לא קיימים ממצאים אמינים המעידים כי איסור על עישון פוגע בעסקים. עניין מיוחד מוקדש למקומות ציבוריים בהם מבקרים ילדים.

באירופה, נחשבת אירלנד למובילת מהפכת איסור העישון במקומות ציבוריים. במארס 2004 התקבל חוק באירלנד האוסר עישון פאבים.

בישראל התקבל החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים בשנת 1983, חוק זה נועד להגן על רוב הציבור שאינו מעשן. מאז שחוקק, הורחב החוק ותוקן מספר פעמים. אין ספק שמאז חלו שינוי מהותי בגישת הציבור ושיפור מה, באכיפת החוק, אולם נדרשת עדיין אכיפה במקומות בילוי, בתי קפה, מרכזי קניות ומסעדות.

לאחרונה הוקם על ידי שר הבריאות, דני נוה, ויו»ר מרכז השלטון המקומי, עדי אלדר, «פורום אכיפה» למניעת העישון במקומות ציבוריים. מטרת הפורום להפעיל דרכים אפקטיביות ליישום החוק. עם חברי הפורום נמנים חברי מועצה של רשויות מקומיות בארץ, נציגי מפקחים וכן נציגים של משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן.

גם בעישון נרגילה יש סכנה בחשיפה לעישון פסיבי:

לאחרונה, מתגברת מאוד התופעה המדאיגה של עישון נרגילה על ידי בני נוער וצעירים. ידוע, ופורסם כי הנרגילה ממש כמו הסיגריות גורמת לנזקים בריאותיים למעשנים.
לגבי עישון פסיבי, המחקר בעולם המערבי לגבי הנרגילה נמצא אמנם עדיין בחיתוליו. אך כיוון שמדובר בנזקי עישון ישיר בדומה לסיגריות, גם כשמדובר בנרגילה מסתכנים האנשים הנמצאים ליד מעשני הנרגילות בחשיפה לעישון פסיבי.

הסכנות בעישון נרגילה

האגודה למלחמה בסרטן יוצאת במבצע הסברתי שתכליתו להצמית השמוש בנרגילות בכלל ובבני הנוער בפרט.
העישון בנרגילה הפך לחזון נפרץ כאשר חלק ניכר מצרכניו אינו מודע לנזקים הנגרמים להם ולסביבתם, עקב עישון זה, שלא נופל בחומרתו מעישון סיגריות.

עובדות על נרגילה

• התופעה המדאיגה של עישון נרגילה בקרב צעירים בישראל, נפוצה בקרב כ – 40% מהילדים בכיתות ו’ עד י’.
• לעומת הידע שיש בקרב הנוער על נזקי עישון סיגריות, ידוע מעט על ההשפעות הבריאותיות של עישון טבק נרגילה. יחד עם זאת כל המחקרים שנערכו בעולם הוכיחו חד משמעית כי מדובר בסכנה בריאות הדומה לסכנה הבריאותית של סיגריה ואף חלק מהחוקרים מאמינים כי מדובר בסכנה בריאותית חמורה יותר בהתחשב במשך הזמן המוקדש לעישון וספיגת העשן המוגברת עקב מבנה הכלי המכיל מים.
• הוספת חומרי טעם לטבק הנרגילה גורמת לכך שהצעירים המעשנים נרגילה סוברים, בטעות, שהתערובת מכילה פירות, ולכן אינה מזיקה;
• בגלל מבנה הנרגילה נוצרה אמונה מוטעית שכל החומרים המזיקים «מזדקקים» כשהם עוברים דרך המים בנרגילה.
• הלחות שנוצרת עקב נוכחות המים בעישון הנרגילה מקלה על התחושה בגרון במהלך העישון – בהשוואה לעישון סיגריות היוצר הרגשת גירוי בגרון, ולכן קיימת אמונה מוטעית שהנזק קטן יותר.
• חוסר התנגדות מצד ההורים והמבוגרים האחרים הנובעת בעיקר מחוסר הידיעה על נזקי העישון ועל כך שעישון נרגילה מהווה פתח לעישון מוצרי טבק אחרים כמו סיגריות סיגרים וכד’.
• התנהגות הנעשית בחברותא, עם כל הסימנים של קבוצת השתייכות חברתית, והצורך של הצעיר בהשתייכות כזו.
• הנרגילה נמצאת במקומות הבילוי של הצעירים, חלקם מחזיקים נרגילה אישית שעימם היא מגיעה לאירועים חברתיים, קל לקנות בכל קיוסק את הנרגילה עצמה וכן את הפחם והטבק הדרושים לפעולת העישון. הנרגילה נתפסת בעיני הצעירים כתחביב לשעות הפנאי: אוספים נרגילות, מתנסים בעישון סוגי טבק שונים, שיטות עישון שונות.
• ידוע כי טבק הנרגילה מיובא לישראל בעיקר ממדינות ערביות ומהרשות הפלסטינית, על אריזות הטבק מצוירים פירות, והריח המתקתק הנישא באוויר עם עישון הטבק, מטעה, ביוצרו את הרושם שמדובר בתערובת פירות תמימה, בלתי מזיקה.
• רבים ממעשני הנרגילה אינם מסוגלים לקרוא ולהבין את הכתוב על גבי האריזות, גם אם רצו בכך. על חלק מהאריזות מצוין שהן מכילות מולסה (חומר מתוק המופק מסוכר), חומרי טעם וחומר משמר, וזפת הנקראת עטרן (TAR), הידועה כגורמת סרטן. לעיתים כתוב על האריזה שהתערובת מכילה 0.0% מ»ג TAR , דבר שעלול להטעות וליצור את הרושם שחומר זה אינו קיים בעשן הטבק, אך לא כך הדבר.
• במחקר שנערך באוניברסיטה האמריקנית, בביירות שבלבנון, והתפרסם בשנת 2003 נמצא כי עשן הנרגילה מכיל כמויות משמעותיות של זפת, ניקוטין ומתכות כבדות שהן רעילות ומסרטנות. יחסית לעשן של סיגריה אחת, נמדדו כמויות גבוהות של חומרים רעילים ומסרטנים, כמו ארסן, כרומיום ועופרת. מחקרים אחרים הוכיחו שניתן למדוד את כל החומרים הללו בריכוז גבוה בגופם של המעשנים.
• מחקר שנערך בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ירדן שבעמן, ופורסם בשנת 2002, גילה שלאחר עישון נרגילה, ריכוז הניקוטין והקוטינין (תוצר פירוק של הניקוטין) בגוף עולה לרמות גבוהות.
• מחקרים שפורסמו כבר בשנת 1993 הוכיח כי בקרב מעשני נרגילה נמצאו רמות גבוהות של חד תחמוצת הפחמן CO) ( בדם, דבר הגורם לפגיעה באספקת חמצן תקינה לרקמות שונות בגוף, שעשויה לגרום מחלות לב וכלי דם ולמחלות ריאה כרוניות.
• במאמר שפורסם בעיתון «הרפואה» בנובמבר 2003 על ידי ד»ר שבתאי ורסנו, מהיח’ לחינוך וטיפול באסתמה, המח’ לרפואת ריאות, בית חולים «מאיר», נקבע כי הטבק המשמש לעישון נרגילה איננו הטבק הרגיל של סיגריות אלא טבק כהה עם תכולת ניקוטין גבוהה יותר. הטבק מיובא ממקורות בארצות ערב כגון מצריים ובחריין, שאינם מבוקרים, ואין לדעת אם לא הוסיפו לו חומרים נוספים. הטבק מעורב בדבש המגבש אותו ומוסיפים לו ניחוחות של פירות שונים המעדנים את טעמו ומפחיתים את חריפותו . ניחוחות אלו יחד עם הלחות שמוסיפים המים לעשן מקלים מאד על חיכו של המעשן לעומת עישון סיגריות ומאפשרים עישון נינוח וממושך. לעומת סיגריות, נרגילה שהטבק נדחס בה כיאות (כ 20 גרם טבק) יכולה להספיק לארבעים וחמש דקות של עישון. הנרגילה פעמים רבות נעשנת בצוותא תוך שימוש באותה פומית, באותה צנרת ובאותו מיכל מים».

תינוקות לאמהות שעישנו בהריון – עצבניים יותר

חוקרים בארצות-הברית מצאו כי תינוקות שנולדו לאמהות המעשנות בזמן ההריון היו במשקל לידה נמוך, עצבניים ובעלי אופי שהוגדר «בעייתי»

נשים המעשנות במהלך ההריון לא רק שמסכנות את שלום העובר, אלא מביאות לעולם תינוקות עצבניים ובעלי קשיי הסתגלות, כך עולה מחקר חדש שנערך על-ידי מדעני אוניברסיטת ניו יורק, ופורסם בגליון החדש של כתב העת לאפידמיולוגיה ובריאות קהילתית.

אף שעישון במהלך ההריון נקשר לסיכון גבוה לבעיות התנהגותיות של הילד על פי מחקרים קודמים, הרי שנותרה בעינה המחלוקת האם הסיבה לכך היא השפעות רעילות של עשן הסיגריות על העובר, או שאולי הסיבה לכך היא אישיותה הבעייתית של האישה ההרה,

כדי לבחון זאת בדקו החוקרים 18 אלף תינוקות בריטיים שנולדו בין השנים 2000 ל- 2002. האמהות חולקו לשתי קבוצות: אלה שלא עישנו במהלך ההריון, אלה שהפסיקו לעשן, או מעשנות קלות או מעשנות כבדות שעישנו מעל 10 סיגריות ביממה.

החוקרים בדקו את מזג רוחם של הפעוטות בגיל תשעה חודשים באמצעות מבחן הבודק מזג רוח חיובי, קבלת אלמנטים חדשים, תבניות שינה ושגרת אכילה.

מעל לשליש מהאמהות (37.5%) דיווחו על עישון לעתים במהלך ההריון, אף שמחציתם הפסיקו לעשן. רק חלק קטן מהנבדקות – 9.5% הוגדרו כמעשנות כבדות.נשים שעישנו במהלך ההריון הביאו לעולם תינוקות במשקל לידה נמוך ואורך גוף קצר במיוחד. הנשים שהפסיקו לעשן הביאו לעולם ילדים במשקל לידה ואורך גוף זהה לנשים שלא עישנו כלל.

עוד עלה מהמחקר כי פעוטות לנשים שהפסיקו לעשן קיבלו את הניקוד הגבוה ביותר של מזג רוח טוב, בהשוואה למעשנות כבדות שהביאו לעולם פעוטות עם ניקוד מזג רוח הנמוך ביותר. פעוטות אלה נתגלו כעצבניים ובבעלי אופי שהוגדר «בעייתי».

«נשים הרות המעשנות לא רק שמעבירות כימיקלים מזיקים לעובר העלולים לפגוע בהתפתחותו», סיכמו החוקרים, «אלא פוגעים גם באופן התנהגותם. הפסקת עישון במהלך ההריון קשורה לדחף האמהי להגן על הילד. עם זאת נמצא ששיעור חזרת העישון לאחר ההריון הוא גבוה».

עישון — מי ימות מי יחיה?

חוקרים גילו גילו מדוע מעשנים מסויימים ברי מזל יותר מאחרים  אדם מעשן עם פגם מסויים בגן עלול לסבול מהתקף לב 12 שנה לפני אדם מעשן שלא נושא אותו

▪ ▪ ▪ לפני שאתם מדליקים את הסיגריה הבאה כדאי שתדעו! אם אתם מהאנשים הנושאים מום גנטי שכיח, סביר להניח שתסבלו מהתקף לב בשלב מוקדם.

אין מי שלא מכיר את הסיפורים על דוד זקן שעישן שלוש חפיסות סיגריות ליום מאז שהיה בן 14, וכיום בגיל 88 הוא חי חיים בריאים ומאושרים. כעת, חוקרים מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת רוצ’סטר גילו מדוע מעשנים מסויימים ברי מזל יותר מאחרים: הם נושאים פגם של הגן CETP הנמצא אצל 50%-70% מהאוכלוסיה.

גן ה-CETP שולט בכולסטרול «הטוב» — ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה — המסנן את הכולסטרול «הרע» — ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה — אל מחוץ לדם. CETP פגום מתבטא בפחות כולסטרול «טוב», שעישון מוריד עוד יותר.

אדם מעשן עם הפגם עלול לסבול מהתקף לב 12 שנה לפני אדם מעשן שלא נושא אותו, כשהגיל הממוצע להתקפי לב הוא 52. לאדם מעשן שאינו נושא את הסטייה של ה-CETP, הסיכון להתקף לב הוא זהה לזה של אדם שאינו מעשן.

למרות זאת, כדאי שלא לאבד תקווה. הפסקת עישון יכולה להוסיף שנים לחיים, וחוקרים אומרים כי לאחר שנה של הימנעות מעישון אדם שעישן יותר מחפיסה ליום יכול להוסיף ארבע שנים לחייו.

עישון בגיל הנעורים עלול להוביל להפרעות חרדה

מחקר חדש, אשר מפורסם בגיליון נובמבר האחרון של ה Journal of the
(JAMA), American Medical Association מגלה כי צעירים בגיל העשרה
אשר מעשנים הם בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעות חרדה.

המחקר מצא כי בני עשרה אשר עישנו לפחות חפיסה אחת של סיגריות ליום
היו פי 5 עד 15 צפויים יותר לפתח הפרעת חרדה, אגורפוביה (פחד
ממקומות פתוחים וציבוריים) או בהלה (Panic Disorder) בגיל ההתבגרות.

החוקרים ראיינו קבוצה של 618 מתבגרים בין השנים 1985 ל 1986, כאשר
היו בממוצע בני 16, וערכו ראיון נוסף בשנים 1991 ל 1993, כאשר
המשתתפים במחקר היו בממוצע בני 22. לאחר שנלקחו בחשבון גורמים כגון
רמת השכלה, הורים מעשנים, ומזג ילדות קשה, נמצא כי בני עשרה אשר
עישנו 20 סיגריות ליום או יותר היו בעלי סיכוי פי 5.5 גדול יותר
לפתח הפרעת חרדה, פי 6.8 גדול יותר לפתח אגורפוביה, ופי 15.6 לפתח
בהלה (Panic Disorder) בגיל ההתבגרות.

החוקרים מסבירים את הקשר בין חרדה לעישון בעזרת שני מנגנונים.
הקושי בנשימה כתוצאה מהעישון, והשפעת הניקוטין. מחקרים בעבר כבר
הראו כי קושי בנשימה מגביר את הסיכון להתקפי חרדה, וכי אנשים עם
אגורפוביה סובלים גם מהתקפי בהלה. כמו-כן ישנן עדויות לכך כי
ניקוטין בעצמו תורם לעלייה ברמת החרדה.

הדעה הרווחת היא כי העישון, במיוחד בצעירים, הוא למעשה דרך להרגיע
חרדה, עצבנות או דיכאון. אולם מחקר זה תומך במחקרים נוספים אשר
נערכו לאחרונה והראו כי העישון מוביל לחרדה, ולא ההפך. כמו-כן המחקר
מוכיח כי נזקי העישון נראים כבר תוך שנים ספורות.

תכניות מניעת עישון ויצרני הסיגריות — דו»ח ביניים

עישון גובה מחיר דמים כבד ביותר מהאוכלוסיה.

בשנת 1998 נחתם הסכם בין יצרני הסיגריות למספר מדינות בארה»ב על פיצוי בגין נזקי העישון.

מאמר שיראה אור בעיתון NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE בסוף שבוע זה, בא לסקור את השגי ההסכם והשלכותיו על תרבות העישון והגמילה.

אנו מביאים את עיקרי הדברים בלווית השלכות הנראות לנו על נושא העישון בישראל.

שיעור התמותה השנתי בארה»ב עומד על 400 אלף נפש. השיעור התמותה הכלל עולמי הוא — 4.8 מליון.
8.6 מליון איש בארה»ב בלבד, סובלים מבעיות רפואיות הנקשרות במישרין לעישון.

על פי ארגון הבריאות העולמי ימותו בשנת 2030 כ — 10 מליון בני אדם, מנזקי העישון, כאשר 7 מליון מתוכם — בארצות מתפתחות.

נתונים אילו הופכים את העישון למחלה החשובה ביותר המחיבת מניעה.

יש לציין שחלה (בארה»ב) ירידה בכמות המעשנים באוכלוסיה מ — 57% ו -34% בגברים ונשים בהתאמה בשנות הששים, ל 25% ו — 21% בקרוב בהתאמה בשנת 2001.

ארה»ב למעשה אינה מהוה מבחינה זו מידגם מיצג. במדינות רבות אחרות המצב חמור יותר.
באסיה שיעור הגברים המעשנים עומד על קרוב ל — 60%. רוסיה — 63%, יוגוסלויה — 52%, ומקסיקו 51%.
אחוז הנשים המעשנות נמוך מזה של הגברים בכל המדינות. שיעור הנשים המעשנות הנמוך ביותר — בארצות ערב.

יש ירידה בעישון בכל שכבות הגיל, למעט צעירים בני 18 עד 24 שנים.

כמות המעשנים הגדולה ביותר נמצאת במצבים של הפרעות נפשיות, אלכוהוליזם וצרכני סמים.

אחת הסבות המרכזיות להמשך העישון הוא דלות האמצעים החוקיים שמדינות שונות נקטו, כל זאת, מול הון עתק שהוציאו חברות הסיגריות על פרסום — הוצאה שבארה»ב בלבד הגיעה ב — 2001 לסכום של 11.2 בליון דולר.

ציון דרך חשוב במלחמה בעישון, היה ההסכם הכולל בין חברות הסיגריות ו — 46 מדינות בארה»ב, שנחתם בשנת 1998, על פיצוי כולל של 209 בליון דולר.

מה המסקנות מהסכם זה?

מלבד תשלום הפיצוי למדינות התובעות, כאשר טרם ברור דרך הקצאת הכספים משך 25 שנות הפיצוי כמוסכם, יש בהסדר אמצעים להגברת האזהרה על קופסאות הסיגריות, כפי שהושג בשבוע שעבר גם בכנסת ישראל.

במקביל חל איסור מכירת סיגריות לקטינים. נוצרה מערכת חקיקת חוקים לשמירה על איכות האויר במקומות סגורים.

מצד שני הביא ההסכם לכך שהקצאות כספים וחקיקה למניעת עישון ירדה בצורה משמעותית.

מסתבר שאחד האמצעים החשובים ביותר להפחתת מספר המעשנים הוא העלאה במחיר הסיגריות.
על כל עליה של 10% במחיר החפיסה, נמצאה ירידה של 4% בצריכת הסיגריות. כלומר יתכן ואמצעי אכיפה זה דרך כיסו של המעשן, עשויה להתברר כיעילה יותר מכל מערכת החוקים ויישומם.
עם זאת העלאת המחיר, אליה וקוץ בה, שכן היא עלולה פשוט להעלות את גיל תחילת העישון.

אחת מנקודות החולשה הגדולות של ההסכם, ואולי ההשג הגדול של חברות הסיגריות נעוץ בעובדה שלאחר 25 שנות הסדר, המדינות שזכו בהסדר יוכלו להמשיך ולקבל תמלוגים ממחיר הסיגריות.
רוצה לאמר, למדינות לא יהיה כדאי לשחוט את אותה תרנגולת המטילה להם ביצי זהב, ע»י חקיקה שתפחית מהעישון ותוריד בכך מהכנסותיהן.

עוד בטרם יתם החוזה, כבר היום ברור, שהכסף לא יגיע לאותם גופי בריאות האמורים לטפל בעישון ותוצאותיו אלא עלול לשמש לכיסוי גרעונות שונים.

האם בגלל הבטים אילו היה כדאי שלא להגיע להסדר?

התשובה היא שלילית. אלמלא ההסדר, המעט או המירב, שיגיע למערכות הבריאות לא היה מושג בכל דרך אחרת.

במסגרת סקירת ההסכם ותוצאותיו מנתח מחבר הסקירה 4 דרכים הנראות בעיניו כאפקטיביות ביותר להפחתת העישון:

*מיסוי
*מניעת עישון במקומות ציבוריים ואולמות סגורים.
*תכניות להפסקת עישון
*פיקוח בינלאומי

המיסוי:

כפי שכבר הוזכר, משפיע המיסוי ישירות על הפחתת הצריכה. המיסוי במדינות השונות אינו אחיד.
מדינות המגדלות טבק, המיסוי בהן הנמוך ביותר ומטבע הדברים שיעור המעשנים גבוה יותר.
מובן שקיימת גם גישה הגורסת שעדיף מתן סובסידיה לחקלאים מגדלי הטבק על הורדת היבול, מאשר העלאת היבול ואספקת הטבק לשוק.

בעיה אחת העלולה להתרחש עקב העלאת יתר של המיסוי, או הפחתה ביצור הטבק, היא עליה בכדאיות ההברחות של סיגריות, מה שמזכיר את הברחת המשקאות החריפים «בתקופת היובש» בארה»ב.

מקומות ציבוריים:

במסגרת אמצעי החקיקה נמצא שמניעת עישון במקומות ציבוריים, מקומות עבודה, מסעדות, ברים וכיו»ב, הביאה להגנה הטובה ביותר על הבלתי מעשנים והפחיתה משיעור העישון.
הלחץ הציבורי פעל כאן טוב יותר מאמצעי החקיקה.

אמצעי החקיקה דמוית האזהרות על הסיגריות נמצאו חלשים יותר, ותלויים כנראה במידת העוצמה של האזהרות, שכן בקנדה או באוסטרליה, אמצעי זה הוכיח עצמו טוב יותר מארה»ב.

הלחימה באמצעי פרסום נגדיים לזו של התעמולה של חברות הסיגריות נידונה כנראה לכשלון מחמת ההבטים הפיננסיים מצד אחד והמשך ההיתרים ( לפחות בארה»ב) להמשיך ולפרסם סיגריות LIGHT או כאלו שהן «מעוטות עיטרן ( = זפת).

אין למעשה כל הוכחה שמניעת מכירת סיגריות לקטינים אכן תוריד מהעשיון מה עוד שנושא זה כמעט ולא ניתן לאכיפה..

יוצא אם כן שאמצעי הלחץ ששמירה על אויר נקי במקומות ציבוריים מהוה את האמצעי הרגולטורי הטוב ביותר.

תכניות למניעת עישון:

תכניות למניעת עישון עשויות להיות יעילות אם ע»י טיפול מתמיר לניקוטין או טיפול תרופתי מונע כמו ה — BUPROPION.

תכניות אילו יפות אך יעילותן שנויה במחלוקת, לפחות בארה»ב.

אם לחלופין ניקח את מדינת ישראל כמודל שבו ניתן להטמיע תכניות למניעת עישון, מיד צפה ועולה השאלה מדוע לא הוכנסה תרופת ה — BUPROPION ?

מצד אחד קופות החולים מנסות לאזן תקציבן ע»י תביעות משפטיות כנגד חברות הסיגריות, מודל ארה»ב, ומצד שני כאשר הממשלה אינה מכניסה את התרופה לסל, קופות החולים, עליהן עיקר נטל הטיפול וההוצאה הכספית בגין נזקי העישון, הן מצידן אינן עושות די בתכניות מניעת עישון עצמאיות.
גם מתן מסובסד, כביכול, של התרופה לבעלי ה»ביטוחים» המשלימים למינהם, עדין מונע מחלקים רבים של אוכלוסית המעשנים את היכולת הפיננסית לרכוש את התרופה.

בניתוח הנושא נשכחה עובדה פשוטה, שאחת מדרכי הפעולה של חברות הסיגריות ל»רכך» את ההתנגדות הציבורית כלפיהן היא מתן מענקי מחקר לפיתוח טיפולים ותרופות לנפגעי העישון.

ברוח זו, מדוע שלא יוטל על חברות הסיגריות ויבואני הסיגריות מימון טיפולי גמילה שהוכיחו יעילותם?!
מספר הטיפולים אינו יכול להיות אין סופי.
במכלול הכולל 2 — 3 חודשי טיפול תרופתי, המלווה בקבוצות התמיכה הנכונות וקוי טלפון ישירים לסיוע וגיבוי, שימומנו ע»י חברות הסיגריות, הם לטובת הכלל ויתרונם הוא בכך שהכסף ילך ליעוד אליו הוא מיועד, מניעת עישון ולא כיסוי גרעונות.

במקביל על משרד הבריאות להכניס את התרופה לסל.
בכל ניתוח כלכלי של עלות יעילות, ואנו משוכנעים שגם בניתוחי עלות תועלת, הכנסת התרופה לסל, תביא לחיסכון אדיר ברמה הלאומית במשאבים, אשר יוכלו לעבור מטיפול בנזקי עישון לטיפולים חיוניים אחרים.

על יבואני התרופה להוריד את מחירה בחינת COST + ולא גריפת הון על חשבון נזקי הציבור. הרוחים לחברות יבואו מעליה בצריכת התרופה ולא ממחירה הגבוה.
חוסר שתוף פעולה של החברה היצרנית ונציגיה בארץ, יכול להיפטר ע»י מתן זכות הפצה לתכשירים גנריים שכבר קיימים בשוק.

תכנית מעין זו יכולה לעבור (אולי ?) בחקיקה, אך מכיון שיש בה אלמנטים של «כפיה», מן הראוי שתושג באמנה משותפת בין משרד הבריאות, קופות החולים, יצרני ויבואני הסיגריות וחברות התרופות.

מדינת ישראל, מהיות שרותי הבריאות שבה נחלת הכלל מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי, יכולה לשמש על פי מודל זה — «אור לגויים» ולהיות מובילה בתכנית אקטיבית למניעת עישון.

למרות חומרת בעית העישון המשאבים המוקצים לתכניות למניעת עישון ( בארה»ב ) אם דרך מכוני הבריאות הלאומיים או גורמים אחרים קטן ביותר.

התוצאה ממיעוט המחקרים היא שהשאלות המרכזיות הקשורות לעישון אינן ברורות:
מה הסיבה להתחלת עישון? הדרכים בהן הניקוטין גורם להתמכרות? דפוסי העישון? הצרוף שבין עישון לבעיות נפשיות ולהתמכרות אחרת?

פיקוח בינלאומי:

ברמת הפיקוח הבינלאומי יש בעיתיות בגישה שבין מדינות שונות באשר לשיטות ההפצה ופרסום הסיגריות. למרות נסיונות ליצירת אמנה בינלאומית, אשרורה עדין רחוק.