תכניות מניעת עישון ויצרני הסיגריות — דו»ח ביניים

עישון גובה מחיר דמים כבד ביותר מהאוכלוסיה.

בשנת 1998 נחתם הסכם בין יצרני הסיגריות למספר מדינות בארה»ב על פיצוי בגין נזקי העישון.

מאמר שיראה אור בעיתון NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE בסוף שבוע זה, בא לסקור את השגי ההסכם והשלכותיו על תרבות העישון והגמילה.

אנו מביאים את עיקרי הדברים בלווית השלכות הנראות לנו על נושא העישון בישראל.

שיעור התמותה השנתי בארה»ב עומד על 400 אלף נפש. השיעור התמותה הכלל עולמי הוא — 4.8 מליון.
8.6 מליון איש בארה»ב בלבד, סובלים מבעיות רפואיות הנקשרות במישרין לעישון.

על פי ארגון הבריאות העולמי ימותו בשנת 2030 כ — 10 מליון בני אדם, מנזקי העישון, כאשר 7 מליון מתוכם — בארצות מתפתחות.

נתונים אילו הופכים את העישון למחלה החשובה ביותר המחיבת מניעה.

יש לציין שחלה (בארה»ב) ירידה בכמות המעשנים באוכלוסיה מ — 57% ו -34% בגברים ונשים בהתאמה בשנות הששים, ל 25% ו — 21% בקרוב בהתאמה בשנת 2001.

ארה»ב למעשה אינה מהוה מבחינה זו מידגם מיצג. במדינות רבות אחרות המצב חמור יותר.
באסיה שיעור הגברים המעשנים עומד על קרוב ל — 60%. רוסיה — 63%, יוגוסלויה — 52%, ומקסיקו 51%.
אחוז הנשים המעשנות נמוך מזה של הגברים בכל המדינות. שיעור הנשים המעשנות הנמוך ביותר — בארצות ערב.

יש ירידה בעישון בכל שכבות הגיל, למעט צעירים בני 18 עד 24 שנים.

כמות המעשנים הגדולה ביותר נמצאת במצבים של הפרעות נפשיות, אלכוהוליזם וצרכני סמים.

אחת הסבות המרכזיות להמשך העישון הוא דלות האמצעים החוקיים שמדינות שונות נקטו, כל זאת, מול הון עתק שהוציאו חברות הסיגריות על פרסום — הוצאה שבארה»ב בלבד הגיעה ב — 2001 לסכום של 11.2 בליון דולר.

ציון דרך חשוב במלחמה בעישון, היה ההסכם הכולל בין חברות הסיגריות ו — 46 מדינות בארה»ב, שנחתם בשנת 1998, על פיצוי כולל של 209 בליון דולר.

מה המסקנות מהסכם זה?

מלבד תשלום הפיצוי למדינות התובעות, כאשר טרם ברור דרך הקצאת הכספים משך 25 שנות הפיצוי כמוסכם, יש בהסדר אמצעים להגברת האזהרה על קופסאות הסיגריות, כפי שהושג בשבוע שעבר גם בכנסת ישראל.

במקביל חל איסור מכירת סיגריות לקטינים. נוצרה מערכת חקיקת חוקים לשמירה על איכות האויר במקומות סגורים.

מצד שני הביא ההסכם לכך שהקצאות כספים וחקיקה למניעת עישון ירדה בצורה משמעותית.

מסתבר שאחד האמצעים החשובים ביותר להפחתת מספר המעשנים הוא העלאה במחיר הסיגריות.
על כל עליה של 10% במחיר החפיסה, נמצאה ירידה של 4% בצריכת הסיגריות. כלומר יתכן ואמצעי אכיפה זה דרך כיסו של המעשן, עשויה להתברר כיעילה יותר מכל מערכת החוקים ויישומם.
עם זאת העלאת המחיר, אליה וקוץ בה, שכן היא עלולה פשוט להעלות את גיל תחילת העישון.

אחת מנקודות החולשה הגדולות של ההסכם, ואולי ההשג הגדול של חברות הסיגריות נעוץ בעובדה שלאחר 25 שנות הסדר, המדינות שזכו בהסדר יוכלו להמשיך ולקבל תמלוגים ממחיר הסיגריות.
רוצה לאמר, למדינות לא יהיה כדאי לשחוט את אותה תרנגולת המטילה להם ביצי זהב, ע»י חקיקה שתפחית מהעישון ותוריד בכך מהכנסותיהן.

עוד בטרם יתם החוזה, כבר היום ברור, שהכסף לא יגיע לאותם גופי בריאות האמורים לטפל בעישון ותוצאותיו אלא עלול לשמש לכיסוי גרעונות שונים.

האם בגלל הבטים אילו היה כדאי שלא להגיע להסדר?

התשובה היא שלילית. אלמלא ההסדר, המעט או המירב, שיגיע למערכות הבריאות לא היה מושג בכל דרך אחרת.

במסגרת סקירת ההסכם ותוצאותיו מנתח מחבר הסקירה 4 דרכים הנראות בעיניו כאפקטיביות ביותר להפחתת העישון:

*מיסוי
*מניעת עישון במקומות ציבוריים ואולמות סגורים.
*תכניות להפסקת עישון
*פיקוח בינלאומי

המיסוי:

כפי שכבר הוזכר, משפיע המיסוי ישירות על הפחתת הצריכה. המיסוי במדינות השונות אינו אחיד.
מדינות המגדלות טבק, המיסוי בהן הנמוך ביותר ומטבע הדברים שיעור המעשנים גבוה יותר.
מובן שקיימת גם גישה הגורסת שעדיף מתן סובסידיה לחקלאים מגדלי הטבק על הורדת היבול, מאשר העלאת היבול ואספקת הטבק לשוק.

בעיה אחת העלולה להתרחש עקב העלאת יתר של המיסוי, או הפחתה ביצור הטבק, היא עליה בכדאיות ההברחות של סיגריות, מה שמזכיר את הברחת המשקאות החריפים «בתקופת היובש» בארה»ב.

מקומות ציבוריים:

במסגרת אמצעי החקיקה נמצא שמניעת עישון במקומות ציבוריים, מקומות עבודה, מסעדות, ברים וכיו»ב, הביאה להגנה הטובה ביותר על הבלתי מעשנים והפחיתה משיעור העישון.
הלחץ הציבורי פעל כאן טוב יותר מאמצעי החקיקה.

אמצעי החקיקה דמוית האזהרות על הסיגריות נמצאו חלשים יותר, ותלויים כנראה במידת העוצמה של האזהרות, שכן בקנדה או באוסטרליה, אמצעי זה הוכיח עצמו טוב יותר מארה»ב.

הלחימה באמצעי פרסום נגדיים לזו של התעמולה של חברות הסיגריות נידונה כנראה לכשלון מחמת ההבטים הפיננסיים מצד אחד והמשך ההיתרים ( לפחות בארה»ב) להמשיך ולפרסם סיגריות LIGHT או כאלו שהן «מעוטות עיטרן ( = זפת).

אין למעשה כל הוכחה שמניעת מכירת סיגריות לקטינים אכן תוריד מהעשיון מה עוד שנושא זה כמעט ולא ניתן לאכיפה..

יוצא אם כן שאמצעי הלחץ ששמירה על אויר נקי במקומות ציבוריים מהוה את האמצעי הרגולטורי הטוב ביותר.

תכניות למניעת עישון:

תכניות למניעת עישון עשויות להיות יעילות אם ע»י טיפול מתמיר לניקוטין או טיפול תרופתי מונע כמו ה — BUPROPION.

תכניות אילו יפות אך יעילותן שנויה במחלוקת, לפחות בארה»ב.

אם לחלופין ניקח את מדינת ישראל כמודל שבו ניתן להטמיע תכניות למניעת עישון, מיד צפה ועולה השאלה מדוע לא הוכנסה תרופת ה — BUPROPION ?

מצד אחד קופות החולים מנסות לאזן תקציבן ע»י תביעות משפטיות כנגד חברות הסיגריות, מודל ארה»ב, ומצד שני כאשר הממשלה אינה מכניסה את התרופה לסל, קופות החולים, עליהן עיקר נטל הטיפול וההוצאה הכספית בגין נזקי העישון, הן מצידן אינן עושות די בתכניות מניעת עישון עצמאיות.
גם מתן מסובסד, כביכול, של התרופה לבעלי ה»ביטוחים» המשלימים למינהם, עדין מונע מחלקים רבים של אוכלוסית המעשנים את היכולת הפיננסית לרכוש את התרופה.

בניתוח הנושא נשכחה עובדה פשוטה, שאחת מדרכי הפעולה של חברות הסיגריות ל»רכך» את ההתנגדות הציבורית כלפיהן היא מתן מענקי מחקר לפיתוח טיפולים ותרופות לנפגעי העישון.

ברוח זו, מדוע שלא יוטל על חברות הסיגריות ויבואני הסיגריות מימון טיפולי גמילה שהוכיחו יעילותם?!
מספר הטיפולים אינו יכול להיות אין סופי.
במכלול הכולל 2 — 3 חודשי טיפול תרופתי, המלווה בקבוצות התמיכה הנכונות וקוי טלפון ישירים לסיוע וגיבוי, שימומנו ע»י חברות הסיגריות, הם לטובת הכלל ויתרונם הוא בכך שהכסף ילך ליעוד אליו הוא מיועד, מניעת עישון ולא כיסוי גרעונות.

במקביל על משרד הבריאות להכניס את התרופה לסל.
בכל ניתוח כלכלי של עלות יעילות, ואנו משוכנעים שגם בניתוחי עלות תועלת, הכנסת התרופה לסל, תביא לחיסכון אדיר ברמה הלאומית במשאבים, אשר יוכלו לעבור מטיפול בנזקי עישון לטיפולים חיוניים אחרים.

על יבואני התרופה להוריד את מחירה בחינת COST + ולא גריפת הון על חשבון נזקי הציבור. הרוחים לחברות יבואו מעליה בצריכת התרופה ולא ממחירה הגבוה.
חוסר שתוף פעולה של החברה היצרנית ונציגיה בארץ, יכול להיפטר ע»י מתן זכות הפצה לתכשירים גנריים שכבר קיימים בשוק.

תכנית מעין זו יכולה לעבור (אולי ?) בחקיקה, אך מכיון שיש בה אלמנטים של «כפיה», מן הראוי שתושג באמנה משותפת בין משרד הבריאות, קופות החולים, יצרני ויבואני הסיגריות וחברות התרופות.

מדינת ישראל, מהיות שרותי הבריאות שבה נחלת הכלל מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי, יכולה לשמש על פי מודל זה — «אור לגויים» ולהיות מובילה בתכנית אקטיבית למניעת עישון.

למרות חומרת בעית העישון המשאבים המוקצים לתכניות למניעת עישון ( בארה»ב ) אם דרך מכוני הבריאות הלאומיים או גורמים אחרים קטן ביותר.

התוצאה ממיעוט המחקרים היא שהשאלות המרכזיות הקשורות לעישון אינן ברורות:
מה הסיבה להתחלת עישון? הדרכים בהן הניקוטין גורם להתמכרות? דפוסי העישון? הצרוף שבין עישון לבעיות נפשיות ולהתמכרות אחרת?

פיקוח בינלאומי:

ברמת הפיקוח הבינלאומי יש בעיתיות בגישה שבין מדינות שונות באשר לשיטות ההפצה ופרסום הסיגריות. למרות נסיונות ליצירת אמנה בינלאומית, אשרורה עדין רחוק.

Добавить комментарий

Ваш e-mail не будет опубликован. Обязательные поля помечены *